קול באישה: הלכה למעשה וסודות הדבר
- Honorable Rabbi Yosef Edery
- Apr 28
- 4 min read
במסורת התורה העשירה, קיימות הנחיות המכוונות גם את חוויות החושים של היהודי, מתוך מטרה להגן על קדושת המחשבה והנשמה.
אחת מהן היא האיסור הידוע בשם "קול באשה ערווה" – כלומר, קול של אישה מוגדר כערווה – המתייחס לאיסור ההלכתי על גברים לשמוע שירת נשים.
הגדרת ההלכה: קבועה, קדושה ואינה נתונה למשא ומתן
לפני שנעמיק בהבנת דין זה, חיוני להבין מהי באמת הלכה. הלכה איננה אוסף של "המלצות" או "מנהגים אישיים", אלא מפת דרכים אלוקית לחיים, שנמסרה מפי הגבורה במעמד הר סיני והועברה במסורת בלתי פוסקת מדור לדור, תוך עיבוד והבהרה ע"י חכמי ישראל לאורך הדורות.
ההלכה אינה נתונה לשינוי לפי דעות אישיות או אופנות חברתיות; היא קדושה, נצחית, ויש לגשת אליה ביראה ואחריות.
היהודי השואף לחיות חיי תורה חייב להתייחס להלכה כברית מחייבת ויקרה עם הקב"ה.
קול באשה ערווה: הסכמה רחבה
העיקרון לפיו קול שירת אישה נחשב לערווה מופיע במפורש בתלמוד (ברכות כ"ד ע"א):
"קול באשה ערווה."
המפרשים מסבירים כי כשם שהצניעות החיצונית מחייבת שמירה, כך גם הצניעות הקולית: קול שירה של אישה עלול לעורר מחשבות שאינן ראויות.
ישנה הסכמה רחבה בין הראשונים והאחרונים שהאיסור חל גם כאשר האישה שרה בצורה לא מגרה, ואפילו אם תוכן השירה איננו רומז לענייני תאווה.
עצם פעולת השירה, הגבהת הקול בשיר, היא בגדר ערווה שאסור לגבר להאזין לה.
רבי יוסף קארו (מחבר השולחן ערוך), הרמ"א (רבי משה איסרליש) ועוד רבים אחרים, פסקו בפירוש כי האיסור מחייב, גם כאשר נשים שרות יחד בקבוצה או ששרות שירים לאומיים ותמימים כביכול.
הלב והמחשבה היהודיים: שמורים לעבודת השם
יסוד מרכזי בחיי התורה הוא ההבנה שמחשבותיו ורגשותיו של היהודי נועדו להיות מופנים לעבודת ה'.
אהבותיו, פחדיו, תשוקותיו – כולם אמורים להיות מוקדשים ליראת ה' ולאהבתו.
לפיכך, שירה ומוזיקה ביהדות אינן ביטוי רגשי סתמי.
הן כלים קדושים – אמצעים לשבח את ה', לרומם את הנפש, לעורר תשובה והתעוררות פנימית.
בניגוד לתרבויות האומות, בהן עיקר השירה עוסק באהבות רומנטיות ותאוות, השירה היהודית נזהרת מלהיכנס לתחומים אלו.
שירי אהבה בין איש לאישה אינם תואמים את מטרת השירה היהודית האותנטית.
הנפש היהודית מוציאה את רגשותיה העמוקים ביותר דרך שירה – אך זו תמיד שירה שמרוממת, ולא מביאה לירידה רוחנית.
תורת החסידות: שירה – כלי לקדושה
בחסידות, השירה (ניגון) תופסת מקום מרכזי וגבוה – אך תחת שמירה קפדנית.
השירה איננה "בידור רגשי"; היא כלי מקודש שמטרתו לקרב את הנשמה אל הבורא.
הבעל שם טוב ותלמידיו לימדו ששירה אמיתית ביהדות היא סולם לנשמה לעלות ולהידבק באלוקות.
ראוי לציין, כי לאורך הגלות הארוכה (גלות אדום), הדגישו רבותינו שאין זה ראוי להרבות בשירה אישית, בהתאם לדברי דוד המלך (תהילים קל"ז, ד'):
"איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר?"
השירה הייתה מוקפדת ומרוסנת – כסימן אבל על חורבן הבית והגלות.
ואולם, בדורות האחרונים, במיוחד דרך תורתו של הרבי מלובביץ' (רבי מנחם מנדל שניאורסון), חלה התעוררות מחודשת:
הרבי לימד שדורנו הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה.
לכן, עודד שמחה ושירה מתוך קדושה, כהכנה לקבלת פני משיח.
אך יש להדגיש: עידוד השירה והשמחה לא בא על חשבון שמירת גדרי ההלכה, ובפרט לא על חשבון הלכות קול באישה ערווה.
העצמת נשים בתוך גבולות ההלכה
הרבי מלובביץ' ראה בנשים תפקיד רוחני עליון.
הוא עודד נשים ליצירה מוזיקלית ולשירה – בתנאי שהשירה מיועדת לקהל נשים בלבד, ובהתאם לכללי הצניעות והקדושה.
בנוסף, הרבי הרבה למסור שיעורי תורה ייעודיים לנשים, והדגיש את דברי חז"ל:
"בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים, ובזכותן עתידים להיגאל."
כך ראה הרבי בנשים כוח מרכזי בגאולת עם ישראל.
מסורת הספרדים: שמירה על קדושת השירה
בקרב הקהילות הספרדיות, קיימת מסורת חזקה במיוחד של שמירת קדושת השירה.
פיוטים, זמירות ושירים ספרדיים עתיקים – כולם שזורים בפסוקים מהתורה, מתהילים ומכתבים קדושים אחרים.
השירה בקהילות אלו נותרה קרובה מאד למקורות הטהורים – סמל לשמירה על גבולות ההתרגשות והביטוי האמנותי, בתוך מסגרת של עבודת ה'.
קול באישה ערווה: מעצב את דמות הקהילה
איסור קול באישה ערווה איננו רק פרט הלכתי נוסף.
הוא מייצג גישה שלמה: שמירה על קדושת החושים, שמירה על רוממות הרגש, ועל מיקוד היצירה האמנותית למטרות נעלות.
קהילה המכבדת את קדושת הקול והרגש היא קהילה שמכירה בייעודה כעם קדוש.
כיבוד ההלכה: יסוד לרוחניות אמיתית
יש להדגיש שוב: ההלכה, ובכללה איסור קול באישה ערווה, אינה ניתנת לשיפוט לפי רגשות פרטיים או לחצים חברתיים.
חיים אמיתיים על פי התורה דורשים ענווה – קבלת עול מלכות שמיים.
האיסור אינו נובע מזלזול באישה, חלילה, אלא מתוך הכרה בכוח הרוחני העצום שטמון בקולה של האישה – ומתוך מחויבות לשמור על קדושת הנשמה היהודית.
מבט קבלי: השלכות רוחניות של קול באישה ערווה
מן הבחינה הקבלית, לקול האדם – ובפרט לקול בשירה – יש משמעות נשגבת.
אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום דובער שניאורסון) לימד שמלחין משקיע את נשמתו בתוך יצירתו.
לכן, השומע שירה מתחבר בעומק נפשו לנשמת המחבר.
אם התוכן אינו מתאים לערכי התורה – השפעתו עלולה להיות מזיקה לנפש.
גם בזוהר הקדוש מודגש שה"קול" של האישה קשור למידת הבינה – ולשכינה העליונה.
שימוש לא נכון בקול עלול לפגוע בהרמוניה הרוחנית ולהביא לירידה במקום עליה.
סיכום: שמירת שלמות החיים היהודיים
דין קול באישה ערווה מזכיר לנו שכל תחום בחיינו – אפילו השירה והמוזיקה – נדרש להיות במסגרת הקדושה.
ב-Mnglobal.org אנו מלמדים כי חיי תורה אמיתיים מבוססים על קבלת עול תורה באהבה, בשמחה ובענווה.
יהי רצון שנזכה במהרה שכל קול וניגון יהיו קודש לה', ונשיר יחד – גברים ונשים כאחד – בגאולה האמיתית והשלמה.
קריאה להגברת המודעות בארץ הקודש
למרות חשיבותו הרבה של דין קול באישה ערווה, ניכרת לצערנו ירידה במודעות והקפדה על שמירתו בחיי היום-יום בישראל – מחוץ למגזרים החרדיים.
במקומות עבודה, באוטובוסים, במסעדות ובמרחב הציבורי – נשמעת שירת נשים ללא הבחנה, והדבר נחשב לעניין זניח, כאילו אינו מחייב.
וזה חמור במיוחד במדינה שהוגדרה כ"מדינה יהודית".
יהדות אינה רק זהות אתנית או לאומית – היא ברית עם הקב"ה.
ארץ ישראל היא אדמת קודש – ותפקידה לשמש דוגמה של קדושה לאנושות כולה.
כאשר ישראל מאירה בקדושה, גם אומות העולם שואבות ממנה השראה להתקרב אל ה' ולחיות חיים של צדק וטהרה.
בקרוב מאוד, בעזרת ה', נשמע שוב את שירת הלויים בבית המקדש השלישי.
אך עלינו להתחיל להכין את עצמנו – לא רק בכיסופים, אלא במעשים:
להגביר את שמירת קדושת החושים והמרחב הציבורי בארץ הקודש.
יהי רצון שנזכה לראות במהרה את חזרת הקדושה לארץ ישראל ולעולם כולו.
Comments