פרשת עקב: בניה של עם ישראל דרך קבלת עול מלכות שמים.

פרשת עקב מציבה בפנינו תמרור אזהרה עמוק וחשוב: דווקא ברגעי שפע והצלחה, כשהאדם מרגיש "מסודר", מתגנבת ללבו המחשבה "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים ח’, יז’).

משה רבנו מדגיש לעם ישראל, רגע לפני הכניסה לארץ, שהניסיון האמיתי איננו רק במדבר, מול מחסור וקשיים, אלא דווקא בארץ – מול שדות פורים, בתים מלאים, זהב וכסף בשפע. שם עלולה להופיע תחושת גאווה מסוכנת: “אני עשיתי, אני בניתי, אני יצרתי”.

המסר הוא חד: אל תשכח שהכוח עצמו שבו אתה פועל – הבריאות, התבונה, היכולת ליצור – כולם ניתנו לך מאת ה'. אין זה שולל את הערך של המעשה האנושי; אדרבה, התורה רוצה שנפעל, שנעבוד, שנשקיע, שניישב את הארץ. אולם התורה מזכירה לנו שכל פעולה שלנו איננה מנותקת מן המקור האלוקי שמאפשר אותה.

במילים אחרות: "כוחי ועוצם ידי" איננו שלילה של מעשינו, אלא תזכורת שלא נעצור שם. המעשה שלנו הוא כלי, והכוח שבתוכו – שייך למי שאמר והיה העולם.

הפרשה מלמדת אותנו ענוה בתוך עשייה: להכיר שהצלחותינו הן מתנה, ולממש אותן מתוך שותפות עם הבורא ולא מתוך אשליה של שליטה מוחלטת. דווקא כך האדם יכול להישאר פתוח לשפע אמיתי, מבלי להפוך את עצמו לאליל.

✨ המסר לימינו:

כשאנחנו בונים, מצליחים, או מגשימים חלומות – נזכור שהכוח לעשות זאת מגיע ממקום עליון.

לא רק כוח פיזי או שכלי, אלא גם הנסיבות, ההזדמנויות והחיים עצמם.

ההכרה הזו פותחת את הלב לענווה, להכרת הטוב ולחיבור אמיתי עם מקור השפע.

כתבה על ידי אפרת

מייסדת קהילת מאסף שבטי יָ-ה

וכן United Hearts

לפרטים נוספים על הקמת הסנהדרין בקרו באתר:

Mnglobal.org