ברוך השם יתברך שמו תמיד לעולם ועד נזכה לגאולה האמיתית והשלימה בב"א ונזכה לקרב רבבות לאבינו שבשמים לתורה ומצוות בארץ הקודש ארץ ישראל השלמה לזכות החיילים ושכולם יחזרו בשלום.

תאריך: 21 באפריל 2026

ביום שבו עם ישראל עומד וזוכר את נופליו, ביום שבו הלב נשבר על דם יהודי שנשפך, אין מקום למילים רכות. יש מקום לאמת. אמת כואבת. אמת נוקבת. אמת שמטרתה להציל חיים.

מדינת ישראל עומדת בצומת היסטורית. חזרנו לארצנו לאחר כאלפיים שנות גלות, לאחר רדיפות, פוגרומים ושואה – לא כדי להקים עוד מדינה ככל הגויים, אלא כדי להקים ממלכת כהנים וגוי קדוש. והנה, במקום זה, אנו רואים הנהגה שמכריזה על עצמה כימין – אך מתרחקת מתורת הימין האמיתי: תורת ישראל.

—

העיקרון היסודי: אם בחוקותי תלכו

התורה אינה משאירה מקום לספק:

(ויקרא כ"ו, ג–ו)

תרגום: אם תלכו בדרכי התורה, תשמרו את המצוות ותקיימו אותן – תזכו לברכה, שלום וביטחון.

ומנגד:

(ויקרא כ"ו, י"ד–י"ז)

תרגום: אם תעזבו את התורה – תבוא תבוסה, פחד, ואויבים יגברו.

אין כאן פוליטיקה. יש כאן חוק רוחני מוחלט.

—

הכשל: הנהגה ללא תורה

כאשר מדינה יהודית מתנהלת:

בלי חוקה שהיא תורה

עם בג"ץ במקום סנהדרין

עם ראש ממשלה במקום מלך ירא שמים

עם צבא ללא הכוונה של מחיית עמלק

עם הר הבית בלי בית המקדש

זו אינה רק סטייה – זו סכנה קיומית.

התורה מצווה:

(דברים י"ז, ט"ו)

ומסביר הרמב"ם (הלכות מלכים א'): המלך חייב להיות כפוף לתורה, לכתוב ספר תורה לעצמו, ולנהוג בענווה ויראת שמים.

הנהגה שאינה כפופה לתורה – אינה הנהגה יהודית אמיתית.

—

מחיית עמלק – לא סיסמה, אלא מצווה

(דברים כ"ה, י"ז–י"ט)

זו אינה קריאה לנקמה עיוורת – אלא עיקרון של מלחמה ברוע מוחלט. אויב שמבקש להשמיד – אין מתפשרים איתו.

כאשר משחררים אלפי מחבלים בתמורה לאחד – זו אינה רחמנות, זו הפקרות. זו התעלמות מוחלטת מהתורה ומהשכל הישר.

—

גירוש יהודים מארצם – שורש של חורבן

התורה מזהירה:

(ויקרא י"ח, כ"ח)

כאשר מגרשים יהודים מארץ ישראל – מגוש קטיף, מיהודה ושומרון – ומוסרים שטחים לאויב, זהו היפוך מוחלט של רצון ה'.

ולאחר מכן בוכים על דם שנשפך?

האם אין כאן צורך בחשבון נפש אמיתי? בקשת סליחה מעם ישראל?

—

האזהרה הנבואית

הנביאים זעקו:

(ירמיהו ד', א')

(ישעיהו א', ט"ז–י"ז)

המסר ברור: בלי תשובה – אין גאולה.

—

המציאות: סבבים של כאב

כאשר מתעלמים מהתורה, המציאות חוזרת על עצמה:

עוד סבב

ועוד סבב

ועוד דם חס וחלילה חס ושלום.

זו אינה גזירת גורל. זו תוצאה של בחירה.

—

הקריאה: לעצור לפני האסון הבא

הדברים נאמרים מתוך דאגה אמיתית:

כדי למנוע את הטבח הבא

כדי למנוע שואה נוספת

כדי למנוע עוד 7 באוקטובר

אי אפשר להמשיך כך.

—

הפתרון: חזרה לסנהדרין ולתורה

עם ישראל צריך הנהגה של תורה:

(דברים י"ז, ט')

זהו יסוד הסנהדרין – מערכת משפט אלוקית, צודקת, אמיתית.

יוזמת הסנהדרין בדורנו היא לא רעיון – היא הכרח.

ככל שיותר אנשים יתמכו, יתרמו, ישתתפו – כך ניתן יהיה:

להרחיב את מספר הדיינים

לקיים כנסים

לאחד קהילות

ולהחזיר את הסנהדרין למקומה הטבעי בארץ הקודש

—

אחדות: התנאי לגאולה

אסור לתת להנהגה פוליטית לפלג את העם.

ימין, שמאל – אלו מושגים ריקים ללא תורה.

יש לנו משימה אחת:

להמליך את הקב"ה

להעמיד הנהגה יראת שמים

להחזיר את הכבוד הלאומי

כמו בימי דוד ושלמה.

—

סיכום: הבחירה בידינו

הדור הזה זכה למה שדורות חלמו עליו.

אבל הזכות הזו באה עם אחריות.

בלי תורה – אין ביטחון

בלי אמת – אין צדק

בלי יראת שמים – אין עתיד

הקריאה היא ברורה:

לחזור לתורה

לתמוך בסנהדרין

לבנות הנהגה אמיתית

ולאחד את עם ישראל

לפני שיהיה מאוחר מדי.

שורשי הסטייה – בין מהפכה זרה לזהות יהודית

אם בחלק הראשון דיברנו על התוצאה – הנהגה שמתרחקת מן התורה ומביאה סבל – כאן אנו מוכרחים לדבר על השורש.

כי בלי להבין את השורש, לא ניתן לעקור את הבעיה.

אך חשוב לדייק: לא כל מי שהיה מעורב בתנועות לאומיות או חילוניות ביקש “להילחם בהשם” באופן מודע, ולא נכון לצייר היסטוריה מורכבת בצבע אחד.

היו גישות שונות, מניעים שונים, וחלקם ביקשו להציל יהודים בדרכם כפי שהבינו.

יחד עם זאת, יש זרמים ורעיונות שהשפיעו עמוקות על עיצוב המערכת – ורבים מהם התרחקו מהתורה באופן חד. ותוצאותיהם נרגשים היום במערכת החינוך השיפוטית ועוד ועוד במדינת ישראל.

—

ההתנגשות: תורה מול אידיאולוגיות זרות

התורה מציבה יסוד ברור:

(דברים ל', ט"ו)

עם ישראל אינו עוד עם. יש לו תפקיד אלוקי.

כאשר הוא מחליף את יסודותיו באידיאולוגיות זרות – גם אם הן נראות "מתקדמות" – הוא מאבד את דרכו.

במאות ה-19 וה-20 הופיעו באירופה אידיאולוגיות מהפכניות: לאומיות, סוציאליזם, קומוניזם.

חלק מהיהודים השתלבו בהן, לעיתים מתוך רצון לברוח מרדיפות, לעיתים מתוך אמונה אמיתית בתיקון העולם.

אך רבות מן האידיאולוגיות הללו נשענו על עקרונות שמנוגדים לתורה:

שלילת סמכות אלוקית

דחיית מסורת

ניסיון ליצור "אדם חדש" מנותק מעברו

וכן כהמשך פעולה מעקרונות אלו, השפלה והריגה ממשית של אחיהם היהודים המאמינים.

—

המודל הבולשביקי: מחיקה ובנייה מחדש

הזרם הבולשביקי, שהתפתח במסגרת המהפכה ברוסיה, ביקש לבנות חברה חדשה לחלוטין.

הוא שם דגש על:

שוויון מוחלט בכפייה

ביטול דת

שליטה מרכזית חזקה

עיצוב תודעה דרך מערכת החינוך והתרבות

בתוך מסגרת זו, הדת נתפסה כמכשול. יהדות, כמו כל דת אחרת, נרדפה. מוסדות דת נסגרו, מסורות נשברו, והזהות הרוחנית הוחלפה בזהות אידיאולוגית.

המשפחה, נחלף לאיזה שיטת הולדה בתוך תוהו ובוהו, ממזרות, אי ידיעת אהבה וחיבה מהורים, ניקור של בנייה של טהרה ומשפחה, ועידוד תרבות של זימה והפקרות בכל הקשור לקדושת החיים, המשפחה, הילדים, ואחריות הורית מכובדת.

הבולשוויקים ידעו במאה אחוז, לשבור להרוס להרוג לגזול ולרמוס את כל מה שעומד ונראה איכותי וטוב, אבל מבחינת מה התחליף לכל זה, כאן הם לא ידעו כח כל לייסם, ואם הזמן, כמו חבורת פושעים רגיל הם התנחמו בזה שהכוח אצלהם.

כי הרי , לשבור זה קל, לבנות זה קשה, יצא מצב שכל עוד מפתחות הכוח והשלטון היו אצלם, התקדמות אנושית ממש לא היה משנה להם היות ומראש לא היה להם תוכנית של 'היום שאחרי'...

כאן נוצר דפוס מסוכן: במקום תיקון הדרגתי מתוך התורה – ניסיון למחוק ולהחליף. ומי מאשר יהודים כופרים הובילו את התנועות האלו. ניסו לנתק את הבורא עולם ברוך הוא, מחזון הגאולה, ולמכור את זה לעולם כאילו שלהם הרעיון וכאילו אפשר לייצר גאולה ללא תורה והשם יתברך.

—

השפעות על התנועה הלאומית

התנועה הלאומית היהודית (הציונות) כללה זרמים רבים מאוד: דתיים, מסורתיים וחילוניים, סוציאליסטים ולאומיים. חלק מן ההוגים והמנהיגים הושפעו מאירופה ומהרעיונות של זמנם, כולל סוציאליזם וקומוניזם.

יש שהדגישו יצירת “יהודי חדש” – עובד אדמה, לוחם, עצמאי – לעיתים תוך התרחקות ממסורת הדורות. מנגד, היו גם זרמים דתיים שראו בתהליך חלק מהגאולה (קיבוץ גלויות) וקיווה שהציונות יוביל באופן טבעי לתהליך גאולה רוחנית וגשמית כאחד, דבר שעם הזמן, לא כל כך התפתח, וללא גורמים גדולים וטובים כמו הרבי מחב"ד ותלמידיהם בחוץ לארץ אשר נתן מזמנו בחינם וללא תמורה כלל לבניית היהדות, הייתה היהדות בסכנה של אבדון חס ושלום. יצא מצב שמדינת ישראל לא לקחה ולא לוקחת חלק בקיום היהדות והתורה שהיא משווקת שהיא מייצגת ושומרת עליה.

הבעיה אינה בעצם הקמת מדינה או חזרה לארץ – אלא כאשר התהליך מנותק מהתורה והופך את התורה לשולית.

רואים היום שעולם התורה רואה בהתנהגות המדינה כאוייב לבורא, עד כדי כך ש'נמות ולא נתגייס' היא אמירה השגורה בפי רוב לומדי תורה בישראל, רואים שיש נתק ואי הבנה על חזון הגאולה על ידי אותם עמי הארץ, כופרים, מינים ומלשינים, אפיקורסים, מסיתית ומדיחים מדרך התורה ימח שמם ויאבד זכרם.

התורה מזהירה:

(דברים ח', י"א–י"ד)

כאשר בונים כוח לאומי אך שוכחים את המקור – נוצרת סכנה רוחנית שמובילה גם לסכנה פיזית.

—

מערכת משפט ללא תורה

כאשר מערכת המשפט אינה נשענת על התורה, אלא על מודלים זרים – נוצר נתק.

התורה מצווה:

(דברים ט"ז, כ')

חז"ל מסבירים: צדק אמיתי אינו רק תוצאה, אלא גם דרך – דרך של תורה.

מערכת שאינה נשענת על סנהדרין, אלא על תפיסות חיצוניות, מתקשה להביא ואכן לא יכול להביא, צדק אמיתי לעם ישראל.

—

הנהגה ללא ענווה

אחד הסימנים הבולטים לסטייה הוא חוסר ענווה.

התורה מצווה על המלך:

(דברים י"ז, כ')

כאשר הנהגה פועלת מתוך כוח, פוליטיקה ואגו – ולא מתוך יראת שמים – היא מאבדת את הזכות להנהיג באמת.

—

זהות יהודית: לא ניסוי חברתי

עם ישראל אינו מעבדה לאידיאולוגיות.

(שמות י"ט, ו')

הקדושה אינה מושגת דרך חיקוי אומות העולם, אלא דרך נאמנות לייעוד.

—

האזהרה והתקווה

הנביאים לא רק הזהירו – הם גם נתנו תקווה:

(דברים ל', ג')

החזרה לארץ היא התחלה – לא סיום. בלי חזרה לתורה, התהליך נשאר חסר.

—

קריאה להמשך תיקון

המאבק אינו בין “ימין” ל“שמאל”.

המאבק הוא בין אמת לשקר.

בין תורה לבין אידיאולוגיות מתחלפות.

הפתרון אינו הרס – אלא בנייה:

חיזוק לימוד תורה

העמדת הנהגה יראת שמים

פיתוח מערכות צדק על פי תורה

אחדות אמיתית בין כל חלקי העם

—

סיום: אחריות הדור

הדור הזה אינו רגיל.

הוא דור של קיבוץ גלויות, של ניסים, של הזדמנות היסטורית.

אבל גם של מבחן.

האם נבחר בדרך התורה – או נמשיך לאמץ מודלים זרים שאינם מתאימים לנשמת ישראל?

הבחירה הזו תקבע לא רק את עתיד המדינה – אלא את עתיד העם כולו.

—

המשך ישיר לקריאה מהחלק הראשון:

לחזק את יוזמות הסנהדרין

לתמוך במערכות תורה

לדרוש הנהגה אמיתית

ולפעול לאחדות

כי רק כך נוכל להפוך את הכאב – לגאולה.

חשבון נפש היסטורי – 2000 שנות גלות, ומה אנו עושים איתן עכשיו

—

נקודת העומק שלא נאמרה מספיק: למה בכלל יצאנו לגלות

אי אפשר לדבר על ההווה בלי לומר את האמת על העבר.

עם ישראל לא יצא לגלות במקרה. לא בגלל “כוח צבאי חלש”. לא בגלל “נסיבות היסטוריות”.

התורה עצמה אומרת בדיוק למה:

(דברים כ"ט, כ"ה–כ"ז)

הנביאים זועקים שוב ושוב – הבעיה לא הייתה רק מעשים, אלא לב:

(ישעיהו כ"ט, י"ג)

תרגום: הם כיבדו אותי בפה, אבל הלב שלהם היה רחוק.

זו נקודה חדה: גם כאשר עושים מצוות – אם אין לב, אם אין אמת פנימית, אם אין הקשבה לנביאים ולחכמים – זה לא מחזיק.

כלומר: לא רק עבירות “גדולות”, אלא גם פגם פנימי – פירוד, חוסר אמת, חוסר לב.

—

2000 שנה – לא עונש סתמי, אלא תיקון

הגלות הארוכה – כאלפיים שנה – אינה “תקלה בהיסטוריה”. היא תהליך תיקון.

(ויקרא כ"ו, מ"ב)

הקב"ה לא עזב את עם ישראל – אבל גם לא ויתר על הדרישה: תיקון אמיתי.

ועכשיו – אנחנו חוזרים.

—

חזרנו לארץ – אבל האם חזרנו לייעוד?

אנחנו עומדים היום, בערך מאה שנה של יישוב לאומי מחודש בארץ ישראל.

זה זמן קצר יחסית ל-2000 שנות גלות – נכון.

יש טראומה. יש בלבול. יש תהליכים.

אבל יש גם שאלה חדה, שאי אפשר לברוח ממנה:

מה אנחנו עושים עם ההזדמנות הזו?

הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים (פרק א') שלוש מצוות יסודיות בכניסה לארץ:

להעמיד מלך

להכרית זרע עמלק

לבנות בית הבחירה

אלו לא “רעיונות”. אלו מצוות עשה מהתורה.

ועכשיו נשאל בפשטות:

האם העמדנו מלך ירא שמים לפי תורה?

האם מחינו את עמלק כפי שהתורה דורשת?

האם בנינו בית מקדש?

התשובה הכואבת: לא.

אפילו לא התחלנו באמת.

—

הפער הבלתי נתפס

בונים ערים שלמות.

פרויקטים של מאות מיליונים.

מגדלים, כבישים, תשתיות.

והקב"ה?

אין לו בית.

(שמות כ"ה, ח')

איך ייתכן שעם ישראל יודע לבנות הכול – חוץ מהמקדש?

כמה זמן לוקח לבנות בית מקדש, אם באמת רוצים?

כמה זמן לוקח להעמיד הנהגה של תורה, אם באמת מחויבים?

השאלות הללו אינן פילוסופיות. הן חודרות ללב.

—

איפה הענווה? איפה הזיכרון?

אחרי 2000 שנה של גלות –

מי אנחנו שנחזור לארץ ישראל ונפעל כאילו התורה היא “אופציה”?

(דברים ח', י"ב–י"ד)

זו בדיוק הסכנה.

לאחר הצלחה – שוכחים.

לאחר בנייה – מתגאים.

ולאט לאט – מתנתקים.

—

כל רגע בלי גילוי ה' – קריאה להתעורר

האמת הפשוטה, הכואבת:

כל רגע שמשיח לא בא – זה סימן שחסר משהו.

לא אצל ה' – אצלנו.

הקב"ה רחום, סבלן, שלום:

(שופטים ו', כ"ד)

(משלי ג', י"ז)

אבל הרחמים אינם מבטלים את האחריות.

אם אין גילוי – יש סיבה.

אם אין גאולה שלמה – יש עבודה שלא נעשתה.

—

השאלות שכל יהודי חייב לשאול היום

ביום של זיכרון, של כאב, של דם –

אלו השאלות שצריכות לבעור:

כמה זמן עוד נמשיך כך?

כמה זמן נחיה בארץ בלי לממש את ייעודנו?

כמה זמן נבנה לעצמנו – ולא לבורא עולם?

כמה זמן נימנע מלהעמיד הנהגה אמיתית של תורה?

כמה זמן נברח מהסנהדרין?

והשאלה הכי חדה:

האם למדנו משהו מ-2000 שנות גלות?

כי התורה כבר אמרה:

(דברים י"א, י"ז)

אם לא הולכים בדרך ה' – הארץ מקיאה.

זו לא סיסמה. זו מציאות היסטורית.

—

קריאה אישית: לא להישאר ברמת דיבור

זה לא מאמר תיאורטי. זו קריאה למעשה.

כל אחד צריך לשאול את עצמו:

מה אני עושה בפועל?

האם אני תומך ביוזמות של תורה?

האם אני פועל להקמת סנהדרין?

האם אני מחזק אחדות?

האם אני דורש הנהגה יראת שמים?

כשיגיע פסח הבא –

האם אוכל להסתכל במראה ולומר:

עשיתי משהו?

הזזתי משהו?

קירבתי את הגאולה?

—

הכיוון: תיקון אמיתי

הפתרון לא בא בכעס בלבד – אלא בעשייה:

להחזיר את התורה למרכז

לבנות הנהגה אמיתית

לחזק את יוזמת הסנהדרין

לפעול לאחדות אמיתית

ולזכור:

הגאולה אינה קסם.

היא תוצאה.

—

סיום: לא לפספס את הרגע ההיסטורי

אנחנו דור מיוחד.

דור שחזר לארץ אחרי אלפיים שנה.

אבל אם לא נתעורר –

ההיסטוריה כבר הראתה מה קורה.

הקריאה היא ברורה, חדה, ולא מתנצלת:

לחזור לה'

לחזור לתורה

להפסיק לדחות

ולהתחיל לבנות

כדי שלא נצטרך ללמוד שוב – בדרך הקשה.

חתימה: דרך של תיקון, דרך של רוגע, דרך של אמת

—

אחרי הזעקה – באה ההכוונה.

אחרי הכאב – באה הדרך.

חז"ל מלמדים יסוד פשוט ועמוק שעליו העולם עומד:

(אבות א', ב')

התורה – היא האמת, הכיוון, המפה.

העבודה – היא הקשר הפנימי עם הקב"ה, תפילה, מקדש, לב.

גמילות חסדים – היא הביטוי של התורה בעולם, בין אדם לחברו.

כאשר שלושת אלו עומדים – העולם עומד.

כאשר הם מתערערים – הכול מתערער.

—

היסוד שמונע חטא

עוד מלמדים חז"ל:

(אבות ג', א')

והמשנה מפרטת:

"מאין באת – מטיפה סרוחה.

ולאן אתה הולך – למקום עפר רימה ותולעה.

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון – לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא."

זהו לא דיכוי – זהו יישור קו.

האדם נזכר:

הוא לא אלוהים.

הוא לא מרכז המציאות.

הוא שליח.

מאין באת – שפלות שמביאה לענווה.

לאן אתה הולך – זמניות שמביאה לרצינות.

לפני מי אתה עומד – אחריות שמביאה לאמת.

מי שחי כך – קשה לו לחטוא.

כי הוא רואה את התמונה השלמה.

—

יציאה מהגלות: לא קו על מפה

יציאת מצרים אינה רק מעבר גיאוגרפי.

היא מעבר תודעתי.

זה לא “ממצרים לישראל”.

זה מעבדות – לחירות.

מפחד – לאמונה.

מכאוס – לתורה.

והיום, בין פסח לשבועות – אנו סופרים את העומר.

49 ימים של תיקון.

כל יום – מדרגה.

כל יום – זיכוך.

כי קבלת התורה אינה אירוע חד פעמי –

היא תהליך.

(דברים כ"ז, ט')

כל יום – אפשר להיות מחדש.

—

התורה: המפה של המציאות

התורה אינה ספר היסטוריה.

היא מערכת ניווט.

היא מלמדת אותנו איך לצאת מהתודעה של עבד:

לעבוד ללא תכלית

לפחד מבשר ודם

לרדוף אחרי הישרדות

ולהיכנס לתודעה של בן חורין:

(שמות כ', ב')

הקב"ה הוא אלוקי החירות.

הוא הוציא אותנו כדי שנהיה חופשיים לעבוד אותו.

וחירות אמיתית כוללת גם:

(שמות כ', ט–י')

שבת – היא עצירה.

היא חזרה לעצמך.

היא שחרור ממירוץ חסר משמעות.

—

שלושת שלבי היציאה

אם נעמיק, נראה שלושה שלבים ביציאה מהגלות:

שלב ראשון: שבירת הרוע

עשר המכות, מכת בכורות, קריעת ים סוף –

הקב"ה שובר את מצרים.

זהו יסוד:

יש מציאות של רוע שצריך להיעקר.

זה מקביל למצוות מחיית עמלק –

מי שבא להשמיד, לשפוך דם – אין לו מקום.

—

שלב שני: קבלת דרך

קבלת התורה.

קבלת עול מלכות שמים.

הבנה שהחירות אינה הפקרות –

אלא חיים על פי אמת.

—

שלב שלישי: בניית מציאות

מקדש.

כהנים.

לויים.

סנהדרין.

(שמות כ"ה, ח')

המקדש אינו רק מקום פולחן –

הוא מרכז חיים.

מקום של תורה, של מוזיקה, של ריח הקטורת, של אחדות.

מקום שבו עם ישראל והעולם לומדים לעבוד את ה'.

—

הזהרה: לא להיות כמו הגויים

התורה חוזרת שוב ושוב:

(ויקרא י"ח, ג')

(דברים י"ח, ט')

(דברים י"ב, ד')

(דברים י"ב, ל')

(ירמיהו י', ט"ז)

(דברים ז', ו')

(ויקרא כ', כ"ו)

(דברים ז', ג')

(דברים ל"ב, ל"א)

(שמות י"ט, ה')

ועוד רבים.

המסר ברור:

עם ישראל לא נועד להיות כמו כולם.

הוא נועד להיות אור.

—

המלך: תזכורת למלכות ה'

כאשר התורה מצווה על מלך:

(דברים י"ז, ט"ו)

זה לא כדי “להיות כמו הגויים”.

להפך – כדי שלא נהיה כמוהם.

המלך בישראל – כמו דוד ושלמה –

הוא עבד ה'.

הוא מזכיר לעם:

(תהילים כ"ב, כ"ט)

ועל העתיד נאמר:

(זכריה י"ד, ט')

המטרה אינה שלטון אדם על אדם –

אלא שכל האנושות תכיר במלכות ה'.

—

התכלית: לדעת את ה'

הרמב"ם מסכם את ימות המשיח:

(הלכות מלכים י"ב, ה')

ונאמר:

(עמוס ח', י"א)

זו המטרה.

לא כסף.

לא כוח.

לא פוליטיקה.

לדעת את ה'.

—

הבחירה שלנו – עכשיו

נאמר:

(מלאכי ג', כ')

אותו אור –

ירפא את הצדיקים,

וידון את הרשעים.

ואנחנו עומדים עכשיו –

ברגע של בחירה.

האם אנחנו פועלים מתוך פחד, הישרדות, תחרות הרסנית?

או מתוך אמת, ענווה, שליחות?

האם אנחנו חלק מהחושך –

או מהאור?

—

קריאה אחרונה

זה הזמן.

בימי ספירת העומר –

ימי טהרה, ימי בנייה.

לבחור:

להיות מהאנשים שמוכנים להיכנס לארץ באמת.

לכבוש – לא מתוך אגו, אלא מתוך קדושה.

לבנות – לא לעצמנו בלבד, אלא לשם שמים.

להיות חלק מהגאולה.

ולזכות –

שהקב"ה ישתף אותנו בה.

לך לך... אל הארץ...