הסנהדרין המחודשת: חכמה, לב, ופעולה במלכות י-ה

"מלך" – שלוש האותיות של המלכות

המלה "מלך" מורכבת משלוש אותיות: מ' – מוח, ל' – לב, ך' – כליות.

כך גם הבניין השלם של מלכות ה' בעולם דורש שלשה יסודות: חכמה עליונה, רגש עמוק, ופעולה נכונה.

הסנהדרין, שהיא לב ליבו של המשפט האלוקי, חייבת לאחד את שלושת הרבדים הללו – לא כמוסד הלכתי יבש, אלא כגוף חי המחבר בין שמים לארץ, בין תורה לנבואה, ובין עם ישראל לאנושות כולה.

המוח – החכמה העליונה

כשם שהמוח מנהיג את הגוף, כך הסנהדרין נועדה להיות "עיני העדה" (במדבר טו, כד), לא רק בפירוש ההלכה, אלא בהנהגת העולם כולו לאור התורה.

הרמב"ם (הל' סנהדרין פ"א) מבהיר כי מצוות מינוי סנהדרין אינה עניין טכני, אלא יסוד בהשראת השכינה בעולם.

בזמן שבית המשפט המודרני מסתמך על חוקים אנושיים משתנים, התורה מצווה: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים יז, יא) – משפט הסנהדרין הוא נצחי, כי הוא נובע מחכמתו של הקב"ה.

הכנסת, שהייתה אמורה להיות גרעין לסנהדרין בדורות האחרונים, הפכה למערכת פוליטית נטולת רוח הקודש, והגיעה העת להשיב את המשפט למקורו – "כי מציון תצא תורה" (ישעיהו ב, ג).

הלב – הרגש והנבואה

אך חכמה בלבד אינה מספיקה. הסנהדרין איננה רק בית דין של הלכות, אלא בית יוצר לנבואה – "אלקים נצב בעדת אל" (תהלים פב, א).

בימים שבהם העולם שקוע בבלבול מוסרי, כשהרשע מצליח והצדק מעורער ("והאמת נעדרת" – ישעיהו נט, טו), דרושה הנהגה שתדע לחבר בין דין לרחמים, בין חוק לחסד.

הסנהדרין לא תבוא לכפות, אלא להאיר – "דרכיה דרכי נועם" (משלי ג, יז). היא לא תהיה סגורה בחומות הלכה צרה, אלא תפתח שערים לכל המבקשים אמת – "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק" (ישעיהו כו, ב).

היא תדע לשלב את חכמת התורה עם חכמת העמים, כפי שעשה שלמה המלך, שחכמתו הדהדה בכל האומות (מלכים א ה, יד).

הכליות – הפעולה המעשית

אך חזון ללא מעשה הוא כגוף ללא נשמה. הסנהדרין חייבת להיות לא רק רעיון, אלא מציאות – גוף שיחליף את מערכת המשפט הקיימת, שיש בה "משפטים לא טובים" (יחזקאל כ, כה).

הצעדים המעשיים ברורים: ראשית, יש להקים נשיאות של תלמידי חכמים מובהקים שיהיו גרעין לסנהדרין, כדברי הרמב"ם (הל' סנהדרין פ"ב). שנית, יש להחליף את בתי המשפט האזרחיים בבתי דין הפוסקים לפי התורה – "בכל שעריך" (דברים טז, יח). שלישית, יש לקרוא לכל חכמי ישראל, מכל החוגים והזרמים, להצטרף למהלך, כי "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה" (אבות ב, טז).

השעה דוחקת

העולם עומד על פרשת דרכים. ממשברי המלחמות ועד למבוכות המוסר, האנושות צמאה לקול אחר – קול שייצא מירושלים, קול של אמת וצדק.

הסנהדרין אינה רק מוסד יהודי, אלא מתנה לכל האנושות – "ונהרו אליו כל הגויים" (ישעיהו ב, ב).

אם נדע לאחד מוח, לב וכליות – חכמה, רגש ופעולה – נזכה לראות את התגשמות הנבואה: "והשיבו שופטיך כבראשונה" (ישעיהו א, כו), במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון.